פסק-דין בתיק ב"ל 1765-12-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 20/9/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי הליקויים הפוגעים בניידותה של המערערת אינם נכללים ברשימת הליקויים ("ההחלטה").

רקע:

2.         עניינה של המערערת הוחזר לוועדה בתוקף פסק דין, מיום 9/6/11, שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין, המערערת תזומן לוועדה ויתאפשר לה להציג מסמכים ולטעון בנוגע להחלטת הוועדה להפחית את אחוזי הניידות.

טענות הצדדים:

3.         טענת הערעור העיקרית היא שטעתה הוועדה בקביעתה בנוגע לאישורו הרפואי של פרופ' שופר, שכן פרופ' שופר התייחס למגבלת הניידות, ואף קבע כי המערערת סובלת משיתוק חלקי של ארבע הגפיים.

המערערת מוסיפה וטוענת, כי הוועדה לא נימקה מדוע הפחיתה את אחוזי הנכות בניידות, שעה שמצבה של המערערת נותר כשהיה ואף הוחמר, ולא נימקה את השינוי שחל במצבה. לסיום נטען, כי הוועדה התעלמה מהנכות האורטופדית, בשל מנח כפות הרגליים, למרות מסמכים רפואיים שהוצגו בפניה, ואף לא נכלל בהרכב הוועדה רופא אורטופד.

4.         לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ועל כן לא נפל בהחלטתה פגם משפטי. לפי הטענה, הוועדה התייחסה למכתבו הרפואי של פרופ' שופר; לאור הנחיות פסק הדין, לא היה מקום להפנות את המערערת לבדיקת אורטופד.

5.         עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד, כי היא התכנסה ביום 20/9/11, ועיינה בפסק הדין, במכתבו של פרופ' שופר מיום 3/3/11, במכתב רופא אורטופד ד"ר מחאג'נה מיום 6/11/10 ובתיק קופת חולים. הוועדה שמעה את תלונות המערערת ורשמה אותן מפי ב"כ המערערת. לאחר שביצעה בדיקה קלינית למערערת, סיכמה הוועדה ממצאיה וקבעה כי המערערת אינה מוגבלת בניידות.

הכרעה:

6.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

(א)        למקרא החלטת הוועדה עולה שהוועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' שופר, וציינה כי "לא נמצאה עדות באבחנתו לאטקסיה וקוודריפרזיס שמשמעותו שיתוק חלקי של ארבע הגפיים". בהקשר זה מקובלת עלי טענת המערערת, כי בפתח חוות דעתו ציין פרופ' שופר "ילדת CP מסוג אטקסי - קוודריפרטי". לפיכך, שגתה הוועדה בקביעתה האמורה, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטה.

(ב)        הוועדה ציינה בהחלטתה כי חוות דעתו של פרופ' שופר "מתייחסת לנכות כללית ואיננה עוסקת כלל בנכות לניידות". גם בעניין זה נתפסה הוועדה לכלל טעות, שכן חוות דעתו של פרופ' שופר עוסקת בנכות כללית ובנכות לניידות, משעה שציין פרופ' שופר את סעיף הליקוי שיש ליישם בעניינה של המערערת. לאור קביעתה השגויה של הוועדה מתעורר הספק שמא היה באמור כדי להטות את מסקנתה.

(ג)         לאור האמור, דין הערעור להתקבל.

8.         מכיוון שעניינה של המערערת הושב כבר פעם אחת לוועדה בעקבות פסק דין, יש להשיב העניין לוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה על מנת שתדון בערר מראשיתו.

סוף דבר:

9.         לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב שונה, על מנת שתדון בערר מראשיתו. המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה גם באמצעות באת כוחה. בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים שדנו בערר או פסק הדין שניתן. בפני הוועדה בהרכבה החדש יעמדו מתוך פסק דין זה סעיפים 9 ו- 10 בלבד.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי המערערת תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין. 

10.        לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.